מעשה רקח על הלכות מעשר 14 פרקים

מעשה רקח על הלכות מעשר י״ג

« מעשה רקח על הלכות מעשר י״ב:י״ח מעשה רקח על הלכות מעשר י״ד:ה׳ »

1 משנה תורה, הלכות מעשרות פתח ↗

פֵּרוֹת שֶׁחֶזְקָתָן מִן הַהֶפִקִר. כְּגוֹן הַשִּׁיתִין וְהָרִימִין וְהָעוֹזְרָדִין וּבְנוֹת שׁוּחַ וּבְנוֹת שִׁקְמָה וְהַגּוּפָנִין וְנוֹבְלוֹת תְּמָרָה וְהֵן שֶׁעֲדַיִן לֹא הִטִּילוּ שְׂאוֹר הַנִּצְפָּה וְהַכֻּסְבַּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. וְהַלּוֹקְחָן מֵעַם הָאָרֶץ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מֵהֶן תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְלֹא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן מִן הַהֶפְקֵר. אֲפִלּוּ אָמַר לוֹ עַם הָאָרֶץ אֵינָם מְעֻשָּׂרִין הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַמַּעַשְׂרוֹת עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ שֶׁהֵן מִן הַשָּׁמוּר:

2 משנה תורה, הלכות מעשרות פתח ↗

הַבְּכוֹרוֹת וְהַסְּיָּיפוֹת שֶׁבְּבִקְעָה פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. וְשֶׁבְּגִנָּה חַיָּבִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִשְׁמָרִין. וְאֵלּוּ הֵן הַבְּכוֹרוֹת. כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁבִּכְּרוּ עַד שֶׁלֹּא הוֹשִׁיבוּ שׁוֹמֵר עַל הַבִּקְעָה לִשְׁמֹר פֵּרוֹתֶיהָ. וְהַסְּיָּיפוֹת הֵן הַפֵּרוֹת שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ אַחַר שְׁיְּקַפְּלוּ הַמִּקְצוֹעוֹת שֶׁבַּשָּׂדוֹת וְיַנִּיחוּם בְּלֹא שׁוֹמֵר. וְכֵן הַחֹמֶץ הֶעָשׂוּי מִן הַתְּמָדִים פָּטוּר מִן הַדְּמַאי:

3 משנה תורה, הלכות מעשרות פתח ↗

כְּשֶׁגָּזְרוּ עַל הַדְּמַאי לֹא גָּזְרוּ אֶלָּא עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ עוֹלֵי בָּבֶל בִּלְבַד שֶׁהוּא מִכְּזִיב וְלִפְנִים וּכְזִיב עַצְמָהּ כְּלַחוּץ. וְכָל הַפֵּרוֹת הַנִּמְצָאוֹת מִכְּזִיב וְלַחוּץ פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי שֶׁחֶזְקָתָן מִפֵּרוֹת מָקוֹם שֶׁנִּמְצְאוּ בּוֹ:

9 משנה תורה, הלכות מעשרות פתח ↗

אֵי זֶהוּ תַּגָּר זֶה שֶׁהֵבִיא שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים. אֲבָל אִם הֵבִיא פַּעַם אַחַת אֲפִלּוּ הֵבִיא שָׁלֹשׁ מַשּׂוֹאוֹת בְּבַת אַחַת אוֹ שֶׁהֵבִיא הוּא וּבְנוֹ וּפוֹעֵל עֲדַיִן לֹא הֻחְזַק תַּגָּר:

10 משנה תורה, הלכות מעשרות פתח ↗

כְּשֶׁגָּזְרוּ עַל הַדְּמַאי לֹא גָּזְרוּ עַל פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ:

14 משנה תורה, הלכות מעשרות פתח ↗

וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן בְּשָׁעָה שֶׁגָּזְרוּ עַל הַדְּמַאי. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת לִזְרִיעָה אוֹ לְהַאֲכִיל לִבְהֵמָה. קֶמַח לְעוֹרוֹת אוֹ לִמְלוּגְמָא אוֹ לִרְטִיָּה. שֶׁמֶן לְהַדְלָקַת הַנֵּר אוֹ לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים. יַיִן לְקִילוֹר. וְחַלַּת עַם הָאָרֶץ. וְהַמְדֻמָּע. וְהַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וּשְׁיָרֵי הַמְּנָחוֹת. וְתוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים. כָּל אֵלּוּ פְּטוּרִים מִן הַדְּמַאי. וְכֵיוָן שֶׁאָמַר לוֹ עַם הָאָרֶץ מְתֻקָּנִין הֵם אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר:

16 משנה תורה, הלכות מעשרות פתח ↗

שֶׁמֶן עָרֵב פָּטוּר מִן הַדְּמַאי שֶׁאֵין חֶזְקָתוֹ לַאֲכִילָה. שֶׁמֶן שֶׁלָּקַח הַסּוֹרֵק לְתִתּוֹ בְּצֶמֶר פָּטוּר מִן הַדְּמַאי מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִבְלָע בַּצֶּמֶר. אֲבָל שֶׁמֶן שֶׁלּוֹקֵחַ הָאוֹרֵג לָסוּךְ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו חַיָּב בִּדְמַאי מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִבְלָע בְּגוּפוֹ וְסִיכָה הִיא כִּשְׁתִיָּה בְּכָל מָקוֹם:

18 משנה תורה, הלכות מעשרות פתח ↗

מִי שֶׁנָּפַל שֶׁמֶן דְּמַאי עַל בְּשָׂרוֹ מְשַׁפְשְׁפוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. הַלּוֹקֵחַ יַיִן לְמֻרְיָס אוֹ לַאֲלוּנְתִּית. אוֹ קִטְנִיּוֹת לַעֲשׂוֹת טְחִינִין חַיָּב בִּדְמַאי. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ מֻרְיָס שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יַיִן אוֹ אֲלוּנְתִּית אוֹ שֶׁלָּקַח טְחִינִין הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עַל תַּעֲרֹבֶת דְּמַאי. וְאִם הָיָה הַדָּבָר שֶׁחַיָּב בִּדְמַאי שֶׁנִּתְעָרֵב כְּגוֹן תַּבְלִין וּשְׂאוֹר הוֹאִיל וְטַעֲמוֹ נִכָּר אֵינָן בְּטֵלִים וְנִמְצֵאת כָּל הַתַּעֲרוֹבֶת חַיֶּבֶת בִּדְמַאי:

1 והדימין. טעות סופר וצ"ל והרימין ברי"ש

2 והכוסבר עיין להתוס' יו"ט פ"ק דדמאי ויש ליישב:

1 וכן החומץ העשוי מן התמרים. ומרן ז"ל הגיה שצ"ל מן התמדים בדל"ת ע"כ ובנוסח אחר כתב יד כתוב מן התמרים הגדולים:

1 כשגזרו וכו'. עיין מ"ש רבינו פ"א דהל' תרומות הל' ג' ולעיל פי"ב הל' י"א:

1 איזהו תגר זה שהביא ב' וג' פעמים. אין להקשות דאם בשני פעמים הוחזק לתגר מכל שכן שלש פעמים די"ל חדא דדרך חז"ל כך הוא בכמה מקומות ועוד י"ל דאגב דבעי לאשמועינן דאפי' בשלש משואות בפעם אחת לא הוחזק לתגר לכך נקט ב' וג' פעמים:

1 כשגזרו וכו'. עיין רפ"ט שהגזרה לא שייכא אלא בארץ ישראל ועכשיו אשמועינן שבפירות חו"ל שנכנסו לארץ לא גזרו בהם דכיון שעיקרם מחוצה לארץ:

1 ואלו דברים וכו'. משנה פ"ק דדמאי ועיין לרבינו בפירוש המשנה והר"ש ז"ל האריך בזה עיין עליו. ועל מ"ש

2 וכיון שאמר לו עם הארץ וכו' קשה קצת דמה צורך ומה מועיל אמירתו של ע"ה ואולי דעשאוהו כשכח לעשרן ונכנס עליו השבת שהתירו מפני כבוד השבת ע"י עילה כמ"ש בירושלמי אף שלמ"ש חייב לעשר כמ"ש רבינו פי"ב:

1 אבל שמן שלוקח האורג וכו'. אין להקשות ממ"ש רבינו פי"א דתרומות הל' ח' דמותר לזר למשוח הכהן במרחץ אע"פ שהוא נסוך ממנו ומרן ז"ל כתב שם דטעות סופר הוא וצ"ל למשמשו אי נמי דהכוונה למודדו ועם כל זה הרי כדבר שאין מתכוין לסוך מותר אע"פ שהוא נסוך והכא אמאי אסור כיון שאין כוונתו לסוך די"ל דהכא הוא סך ממש משא"כ התם דהסיכה ממילא באה דומיא דנפל שמן על בשרו שכתב לקמיה:

1 אלנתים. בנוסח אחר כתב יד אלונטית. ומ"ש

2 אינן בטלים בנ"א כ"י אינן ניטלין:

« מעשה רקח על הלכות מעשר י״ב:י״ח מעשה רקח על הלכות מעשר י״ד:ה׳ »